עיר של כוכבים, ולחיי החולמים

למזלנו, זה לא היה סתם עוד יום שלישי של שמש, ומזג האוויר אפשר לנו להחליט שבא לנו סרט בקולנוע. גשם בחוץ, רוח קרה ואנו צועדים אל תוך היכל הסרטים. עטופים ריח מפתה של פופקורן, מוקפים אור כרזות צבעוניות מתחלפות של סרטים חדשים, אנו עושים דרכינו למושב האדום ששייך לנו באותו הרגע. האורות כבים, הכל מסביב שקט. והסרט מתחיל. 

סצנה אחרי סצנה, הסרט מתגלגל חלק, והכל נראה צפוי, אבל כשיש משחק טוב לא צריך הפתעות. לאט לאט, מגלים שזה סרט אמתי, כמו הסרטים הטובים של פעם, השחקנים גם יודעים לשיר ולרקוד והכל קוסם כל כך. הצילום הוא גאוני וגורם לצופה להיות חלק מהעלילה, להשלים שתיקות מלוות בהבעות פניהם האקספרסיביות של ריאן גוסלינג ואמה סטון. פסנתרן רומנטי וקצת מוזר שלהוט להחזיר את הג'אז לחיים נתקל ללא הרף בשחקנית מתחילה שקופצת מאודישן לאודישן ונושמת את עולם הקולנוע. חולמים בגדול, מתאהבים בטעות, שמחים כמו ילדים. ואז מבינים שכמו ששתי גלקסיות מקבילות, קרובות ככל שיהיו, לעולם לא יצטלבו, ככה גם עיר של כוכבים אינה זורחת לעולם בשביל שניים במקביל. וכל הסרט מטרתו להגיע אל הסוף. וסוף הסרט הזה- הוא כל הסיפור. 

הכל קופא פתאום. הזמן עוצר. הריאות מפסיקות את תפקידן ומונעות מאוויר להכנס. והמבט. המבט הזה, הממושך האינטנס. ריקוד הגלקסיות במציאות אחרת. כאילו שני זוגות עיניים שהסתכלו אחת על השנייה במבט אוהב בעבר, מחוברות לרגע בחוטי זיכרונות שחותכים בחדות את כל מה שמסביב ולא מרפים. ולבסוף החיוך בקצה השפתיים, ומצמוץ אחד בלבד, כאות הבנה מהולה בעצב. כלום לא יחזור להיות כמו אז. וכל אחד באולם הקולנוע כאילו זה סיפור חייו שלו. כאילו את כל אחד מהזיכרונות החולפים במבט שלהם חווה בעצמו. כאילו הכיסאות האדומים הם מושבי הכנסת של המודעות שלנו. מהרגע הזה, הסרט מתחיל מהתחלה, כשעל ידי מבטם בלבד מחליפים ביחד פרט אחד פצפון ורוקמים ביחד מחדש את ריקוד הגלקסיות שלהם. ריקוד העתיד שכבר היה. 

מי מאיתנו לא חזר אחורה ושינה פרט פצפון בחייו ודמיין איך הפרט הזה, מאותו רגע שהשתנה, סידר לו את החיים באופן שונה לחלוטין מאיך שחייו נראים בהווה? ומה יותר מספק משינוי פרט פצפון באהבה נכזבת? 

סרט מרגש, נוגע ובלי גינונים. מצטרף בקלות לרשימת סרטי מחזמר מעולים כמו ווסט סייד סטורי, מולן רוז', ממה מיה וגריז. סרט של כוכבים.

"ולחיי כל החולמים, טיפשים ככל שהם נראים" (לה לה לנד)

אמנם אוכל לנפש, אבל גם הגוף צריך לסעוד. אז חזרנו לשוק. בזמן שעברנו ליד דוכני התותים שבהקו לעומת השמים האפורים, כל קרטוני הירקות הריקים עפו לכל עבר ברוח. ואין דבר יותר משכנע מכל זה בשביל ללכת לחצ'פוריה. בפינת רחוב השקמה, ממש מול סופר השקמה המקורי, עומדת מסעדה גרוזינית שעברה שדרוג לא מזמן. שם מוכרים 5 סוגי מאפים גרוזינים עם מילויים שונים ודי. הכרנו את המקום אחרי שרפאל עבד בשביל בעל העסק ואחרי שאמא של בעל העסק לימדה אותו את סודות המטבח הגרוזיני. הזמנו אצ'רולי, ובאמת אפשר לומר לבריאות. זה מאפה עם שוליים מורמים ומילוי גבינות וביצת עין. זו המנה שהכי מזמינים שם, ובצדק. לחיי השילוש הקדוש: בצק, גבינה, ביצה. זה כמו לאכול פונדו בתוך הלחם ומנגבים כמו חומוס אירופאי. מומלץ מאוד! 35 ש"ח למנה זוגית בהחלט משביעה.